15התשובה השניה, המובאה במשפט ויאמר עוד אלהים אל משה המלה עוד מוכיחה שיש כאן דיבור נוסף מנוסחת ניסוח נשגב, ובמקצת שיריי. מוקדמת הנוסחה החגיגית כה תאמר אל בני ישראל, בעלת קצב מורחב יותר מזו שבפסוק הקודם אל במקום ל־, ושווה לזו שלפני הפסוקים השיריים שבשמות כ', כ"ב ואילך. ואחריה, הדברים הנמסרים למשה כדי שיגידם אל בני ישראל: ראשית כל, השם המיוחד, ה', העומד כאילו בפני עצמו, לפני שורת הכינויים המפרידים בינו ובין הפועל שלחני; ומיד על ידו כינויים אלו, הכללי תחילה, אלהי אבתיכם, ואחריו שלושת הכינויים המפרטים והמאשרים אותו והמבליטים את מושג הרציפות וההתמדה, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב; ואחרי ההכרזה החגיגית של השם ושל כינוייו, עניין השליחות, שלחני אליכם. הוא בעצמו ובכבודו שלחני אליכם; אף על פי שאנחנו שׁכחנו את שמו, הוא לא שכח אותנו; הוא זכר את בריתו עם אבותינו, ושלחני אליכם לקיים ולבצע את בריתו. ולבסוף משפט סיום נשגב, הבנוי לפי משקל פיוטי מובהק ולפי סגנונה של השירה המזרחית הקדומה: זה שמי לעולם, וזה זכרי לדר דר. התקבולת שם–זכר חוזרת עוד בתהיל' י', ז', ובאיוב י"ח, י"ז השווה גם ישע' כ"ו, ח', והתקבולת עולם–דור ודור היא אחת מאלה שהיו שכיחות כבר בשירה הכנענית הקדומה, כמו שאנו רואים מתוך כתבי אוגרית. המשתמשים בה לעתים תכופות, ועברה בירושה ממנה אל הספרות העברית, המביאה אותה לא פחות מעשרים ושמונה פעמים בספרי המקרא. ובאיזו מידה נשאר זכרו של כתוב זה קיים בישראל לדורי דורות אנו רואים מתוך המקראות הבנויים על יסודו. כבר בהושע י"ב, ו', כתוב: וה' אלהי הצבאות, ה' זכרו; ובתהיל' ק"ב, י"ג: ואתה ה' לעולם תשב, וזכרך לדור ודור; שם קל"ה, י"ג: ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור. כתוב פיוטי זה הריהו סיום נאה לעניין וחתימה נאה לפיסקה.16פירושנו על פיסקה זו, המבאר את כל פרטי העניין ביאור פשוט וברור, מוכיח על אי־נכונותה של הדעה הרווחת בחוגי חוקרי זמננו, הסבורים, על סמך עיון מיכני ושטחי בכתובים, בלי נסיון של חדירה לתוך משמעותם הפנימית, שיש כאן לפנינו קטע לקוח ממקור מסויים הקובע ששם ה' לא היה ידוע לאבות ונתגלה בפעם הראשונה למשה. אין כאן המקום להתווכח בפרטות עם דעה זו ויכוח מפורט על העניין ימצא הקורא בספרי האיטלקי La Questione della Genesi, עמ' 82–92, ודי יהיה לציין רק נקודה אחת. דווקא בפסוקים אלו, הנחשבים כראיה חותכת למציאות מקור אלהיסטי, שלפיו לא היה שם ה' ידוע לאבות, כתוב במפורש פס' ט"ו: ה' אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואחר כך פס' ט"ז: ה' אלהי אבתיכם. כדי לבטל עדות מכרעת זו רגילים בעלי הדעה האמורה להגיד שבפסוקים אלו חלו ידי עורכים או מוסיפים מאוחרים: תשובה של יאוש, הגורמת לקשיים נוספים, והמבוססת על שיטה שרירותית של ביעור ההוכחות שכנגד מן העולם, שעל פיה אפשר לו לחוקר לתפוס בכל דעה העולה על רוחו, אף אם עדות הכתובים מתנגדת לה בבירור.
